את לא יודעת מה פשר מילת ה"געגוע" עד שאת באמת אוהבת מישהו.
את מרגישה כאילו משהו עומד בתוך הגרון ורוצה לצאת החוצה
בתור... בכי למשל, אבל, נמנע כי יודע שבכי בא כשעצובים או שלא
בטוח בעצם.
את נרגשת מכל מילה הטלפון או מכל צליל או ריח שמזכיר לך...
בדיוק- את אותו יום האחרון שהייתם יחד.
ואז... את חושבת מתי שוב תזיזי את הראש, אם תשמעי קול מוכר
ושוב תתרגשי מכל צלצול למקרה ש... ותהיי קצת עצובה שתגלי שזה
לא מי שציפית או שתחייכי עד השמיים כשתגידי "הלו"...
לאהובך!!!!
והקול המלטף והרך הזה שמעביר בכל גופך צמרמורת, ומגע השפתיים
שנשאר על כל חלק בגוף.
ואת רק חושבת מה הוא עושה עכשיו ואם גם הוא חושב על אותו
ערב...
ואת נכנסת לחלומות מיוחדים כאלה שיש רק לכם ומפנקת את הפנים
בחיוך ששייך רק לו ורטט עוטף אותך ו... שוב, לחזור למציאות
שהוא רחוק ולא נמצא קרוב. ושוב לספור עוד כמה ימים עברו ולחשב
שאולי מוקדם יותר תתראו. ללכת לישון עם חלומות ששייכים רק לכם
עם שמיעת קול אחרונה בטלפון שהופכת את הלילה להכי מתוק שיש עם
ברכת "לילה טוב". ו...להיכנס לשנה מתוקה כשרק החיבוק שלו חסר
עכשיו.
לקום בבוקר ולהרגיש טוב כל כך ושהכול נראה אחרת ולדעת שהכל
בזכותו. ושוב לחייך כי עוד יום עבר והזמן מתקצר לרגע שתיראי
אותו ושוב געגוע, אותו רגש שמציף את כולך בעצבות מתוקה וגורם
לך רק לרצות לראות אותו או לפחות להסתפק בלשמוע אותו... ועכשיו
לנתק כי אי אפשר אבל, לנתק, לנתק בחיוך כי הנה כבר, כבר
תתראו...
השעון זז ועברו הימים וגברו הגעגועים והנה, היום שלו ציפית
הגיע והוא מופיע מולך מחליף את הגעגוע בתשוקה ושמחה שמעבר
ליכולת התפיסה. הוא נותן לך נשיקה ועוטף אותך בחיבוק שרק הוא
יודע לתת ואומר לך ככה מקרוב קרוב, את המילים שכל כך רצית כבר
לשמוע, שמעבירות בך צמרמורת של התרגשות מיוחדת בדיוק כמו בפעם
הראשונה. הוא לוחש לאוזנייך: "אני אוהב אותך, מקסימה!"
ואת, כן, את לא מסוגלת לעמוד בזה כי, כי...
את כל כך אוהבת אותו, והמילים נקטעות מהלשון ובמקומן יוצא משהו
כמו חיוך מושלם או קול משונה שאף פעם לא הצלחת לעשות. א...
א... א... א... א...
        אני        אוהבת       אותך!!!  
וזהו. תעצור את השעון, את מבקשת עכשיו מאלוהים. שעכשיו הכל
ייעצר בחיבוק, בנשיקה ובמילות הקסם שאותך ממיסות...
                     זהו, התגעגעתי מספיק.