זעקת הקליד,שהוכה בחוזקה
על ידי אצבע בלתי מיומנת
מזכירה לעתים את צווחת המיתר
של אותו גיטריסט, מטומטמת.

מחוגי השעון, נראות לי די לחוצות
הן קופצות משנייה לשנייה,
מדויקות כמו מכוניות. גרמניות.

עלים ירקרקים, מרשרשים
מבצבצים מבעד לחלונות מקושקשים
חלונות שעברו שיפוץ וניפוץ
על ידי זאטוטים שמחפשות ריגושים

על עצמי מערים, יש גבהות - אין הרים
האוויר הוא צלול כמו מיץ הדרים
שרצה לעבור סינון, במסננת ללא חורים

גוונים של שחור מתנגנים מרחוק
וזיקוקים מתנפצות על הרקיע
נשמעים כמו פופקורן שהוכנס למיקרוגל
אדוני תשלם את החשבון בבקשה.

ואולי זה סתם קיבעון להווה
ללא ניסיון ממשי להתקדמות
זוחלים על קרקע, רפאל נקווה
אך בניגוד לרעיון, לטאה זו תמות.

אין שום זיכרון שום הוויה
שום חוויה ובצל מטוגן
מבושל יחדיו עם פטריות חתוכות דק דק
פטריות שמפיניון, מהסוג ששמים במרק

של דימוי של העתק של מכונת כתיבה
שמדמה רעיון כמו נורה - נדלק? אה.
מעל ראש של מדען שצעק אאוריקה
הו גם כוכב הצפון חסר משמעות.

לקחת מטלית, גם מים וסבון
לנקות את הראש טוב טוב
(להיזהר שמא נשטוף את המוח)
עד שתישאר רק טיפת דאגה,
שתטפטף מלמעלה כמו הגשם הבא

ואני שוב אשב, ליד הפסנתר
את תפיקי צלילים צלולים וצורמים
כמו מיץ הדרים, אך כששוב לא נצליח
אכה בחוזקה את הקלידים, עצבני.