וחול כמים בין אצבעותיה,
שמלתה הכחלחלה מתנפנפת ברוח,
עיניה הגדולות והחומות בוהות במים,
כמחפשות אחר תשובה,
תשובה לשאלת החיים.
נערה הייתה ונערה תשאר,
אך לעולם לא תדע מה חיים אלו הם.

עוד סיבוב אחד,
עוד תנועה אחת, המוזיקה לאט לאט נחלשת.
היא מרגישה שהיא לאט לאט נעלמת,
נהפכת לשקופה...
עוד סיבוב אחד, עוד תנועה אחת,
והכל ייגמר.
המסך יירד והיא תחזור לחייה.

וכשהמוזיקה תפסק,
יישמעו מחיאות כפיים והמסך יירד.
ומאחורי המסך עוד תעמוד לה,
נערה עם עיניים חומות גדולות,
שיערה קלוע בצמה גדולה,
ולבושה היא בשמלה כחלחלה שקופה,
קרועה.