א.
ערב שבת,
רוח, שבולים
(כמו בים גלים)
כמו חיפה.
כרמי זיתים, משבצות חלקות
מעט עצים, גבעות פרוסות.
בגבעה ממול בתים קטנים,
גגות רעפים רפת ולול.
ואור צהבהב
תמונה ישנה.
אני לבד
שקט!
הכל דומם.
אני בארץ מריבה.
ב.
נופים קדומים, ארץ נשכחה -
כל כך רחוק מהבית
ונמצא בו.
אל הפרי האסור אל תגע!
אבל אני רוצה, כל כך רוצה.
היא שלי, היא שלי, היא
שלא שלי.
כל כך שלוה, כל כך תמה
את דמי יושביה
היא שותה.
איך אוכל שלא להיות קשור לה?
איך אוכל שלא לשיר לה,
להיות תלוש מאדמה
כעדת אנשי העיר, התרבות והקדמה?
היא שלי!
פה אבי הלך, פה סבי צעד
פה בני מת-
מה עשיתי?
יצאתי מבתי האבן והבטון
המגוננים עלינו
והיא עברה בי
שלא מדעת.
אני חי, אני חי, אני
חיה.
טומן את ידי בתוך האדמה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.