אני נושמת נשימות עמוקות, כבדות.
גומעת את האויר כל עוד יש בי את האפשרות.
זהו זה.
זה הסוף.
היום הוא היום בו תוציא אותי להורג.
כל חיי חולפים אל מול עיניי, שעה שאתה משחיז את סכיניך;
תמונות מרהיבות משתקפות מבעד לריסים, מאחורי העפעפיים, מוקרנות
על האישונים.
תמונות מרהיבות שלא אזכה לראות שוב.
תפילה דקה וחרישית נאמרת כבר עכשיו, שכן, עוד מעט לא אומר עוד
דבר.
שפתיי כבר נדמו, רק ליבי מדבר כעת.
בשקט. בלחש.
גופי מטהר את עצמו, מרוחץ ונקי, עדין ויפה. מוכן לקראת שינתו
הנצחית.
חשבונות נפש אחרונים נערכים בי, מעשיי על כל גדולתם ופגמיהם.
שמחות שלא אשמח עוד, מילים שלא אוסיף לומר, כאב שלא ארפא,
טעויות שלא אתקן.
דרכים שלא אשיב על מסלולן.
אני עוצמת את עיניי בכוח, שעה שאתה משסף את גרוני בלשונך
העקלקלה.
חשבונות הנפש נסגרים, בעוד שאתה חורץ בי חריצים בגפייך החדים
והדוקרניים.
תפילתי האחרונה דועכת, כשאתה מרוצץ אותי בכורח גופך האיום.
גופי מוטל, שותת דם לרגלייך.
ואני מתפתלת מייסורים.
הפעם, אהיה אני הקורבן
שאקריב באהבתי
אלייך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.