|
מעכשיו זה זכרון בלי כאב
משפט בלי מילים
תמונה בלי צבעים
מעכשיו זה רעש מרוחק ומהורהר שזורח כשאני לבד
מעכשיו זה וריד בלי דם
לב ללא אהבה
זיכרון ניזוק אבל עדיין חי
זכרון נחמד רגיש ואכזרי
ואני פה משותקת בערפל
הזכרון הולך ומתרחק ונשאר אילם
אני חווה אותו על מותי
ומעכשיו זה זכרון בלי כאב
ואני שוב ניצבת שם,
בלי כאב, בלי מילים
והגוף נשאר בלי נשמה
עם זכרון אחד שצף מעל המים. |
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.