טריקות אחרונות
פנסים נכבים לאיטם
האור נשאר בעיניים גם אחריהם
השולחן שלי נבוך מולי
משקר לי פעם נוספת
שאבין
כלים מזוהמים נערמים
אל תוך הלכלוך הגדול
שעוד רגע כבר לא כאן
בדיוק כמוך
חותך את האספלט בצעקה
לוקח איתך את כל הקולות הדקים
מלאי הפאתוס
שקרקרו לי מעבר לדלת
כל הזמן הזה של לחוד ביחד
פגישות אקראיות
מבטים אבודים בחלל
כעסים אחרונים
שהתעייפו
חולצות מקופלות היטב
כמו רגשות מדויקים
מתחת לעננה
אין חדש תחת השמש המשומשת
חתול יודע יותר טוב ממני
מצליח להירדם בשניות
מראה מתנפצת מבעד עיניי
כמו כוכב נופל סובל
כל הדרך למטה
מדביק סיגריה נוספת לשפה
השולחן גוער בי לארוז
לנעול נעליים
לנעול את הדלת
בכל מפתחות הלב שישנם
להפריד
להיפרד.