בין וילונות סגולים
וצעיפים של אש,
היא ממתינה שוב לבדה.

בין אור נרות עמום
וריח קטורת היא תמתין,
להישמע פקודה.

שלשלאות כבלי תשוקה
אותה הורידו לברכיה.
לרצוני תרקיד גופה.

כעת,
היא רק רוצה
לבכות.

כעת,
היא מוכנה
גם לרצות.

אשה, היי שפחה!
הסיבה לקיומך:
היי שפחה של אהבה!

המתנה העליונה,
שהענקת לי:
היי שפחה של אהבה!

אל מול
שערי שפתייך,
הנכנעים,

אל מול הים,
אני עומד
כמו הר.

ההגנות שלך נופלות.
אני אפרוץ
אותן כולן.

כעת היי שפחה!
לא אשת איש,
היי שפחה של אהבה!

וכל היתר:
נשים אשר חיות בחטא,
חיות כאלמנות בצער.

אמרי להן
את האמת:
"היו שפחות של אהבה!"

היא מסירה שוב את בגדיה.
היא מסירה
את כל המסיכות.

כבולה לרצוני,
אשה היי שפחה!
התחנני להתענג.

גשי לכאן!
עשי את עבודתך!
כרעי שוב על ברכייך לפני!

אשה,
דעי מקומך,
היי רק את עצמך,
היי שפחה של אהבה!