קיץ, וחם. אין רוח שתפיג את הבערה שירדה על העולם.
האוויר עומד, אפילו קני הסוף שמרכינים ראשם למשב הרוח הקל
ביותר- אינם נעים. לידם עומדים אקליפטוס בראש שפוף, ועצי זית
צעירים, עליהם אפורים-חומים ונוטים מטה מעומס משקל האבק וכולם
צמאים ללגימת מים. ערמת אבנים מוטלת באין דורש מצד ימין,
מתחממת בשמש ומעבר יד מהיר מעליה מגלה שגם היא סובלת מעודף
חום- היא פולטת עודפים שצברה לאוויר הלוהט ממילא. שיח התבלין
בעציץ הקטן הרכין עליו, וגבעוליו שוכבים מעולפים. רק החרדון על
חומת האבן נדמה כמתענג בשמש. מעלה מטה, מעלה מטה, עולה ויורד
גופו הקטן, במחול לכבוד החמה.
 השמש בוהקת. האויר קורן מעודף אור, ויש להשפיל את המבט מדי
מספר דקות, או להסיטו למקום מוצל ולנגב את הדמעות שעולות בצורה
מוכנית, חסרת שליטה. הכל מקרין בחזרה את שהשמש זורקת עליו-
האדמה החומה, המבוקעת מרוב יובש, הבניין הבלתי מושלם הסמוך,
הבתים הרחוקים צבועים בלבן מסנוור, ואפילו מכל פלסטיק העומד
בסמוך, נדמה כאילו שכח את צבעו השחור, ובמקום לבלוע את האור
הוא מבהיר וקורן באור שחור וחם.
 שולחן המתכת צבוע בכחול. יד שמונחת עליו מורמת מיד- גם הוא
חם, חומם של מתכות שהושארו זנוחות באור יום. כוס המים מכוסה
בטיפות זעירות הגולשות מטה ומגיעות אל פני השולחן. הרמה של
הכוס חושפת עיגול קטן של מים, שהולך ונעלם במהירות רבה- המים
מתאדים, ובמהרה אין להם כל זכר.
 לגימת מים, שולחת גל של רעננות המתפשט מהגרון כלפי מטה,
שמתפוצץ בקול רעש גדול במעמקי הבטן- קרירות.
 כל לגימת אויר מכניסה חום אל הגוף. הריאות לוהבות, אינן
יכולות עוד לשאת את החום הרב שמגיע גם אליהן. עומס רב, והגוף
מתחיל להפריש זיעה, אט אט אך במהירות גוברת על מנת להצטנן מעט.
טיפות של זיעה כבר מחליקות במורד הגב שנשען קלות על כיסא
פלסטיק לבן. כף היד מחליקה על היד השניה, ומורמת רטובה
מנוזלים.
 הרגליים מורמות להישען על חומת האבן העבה. אלו, אפילו שהן
מושענות על הצד המוצל, חשות את החום העז המוקרן על הצד החיצוני
של החומה. הרמת הרגליים שחררה אותן מהתנוחה בה שהו קודם, וגם
הן מכוסות זיעה, שאינה ממהרת להתייבש.
 הצרצרים עושים רעש. בשדה של הבית ממול יש עץ, ועליו הם
יושבים ומצרצרים. קולות הצרצור מנסרים את האויר, כחחחק כחחחק
כחחחק בלתי פוסק, חודר את כל ההגנות ואת כל המחסומים. בשדה
עומדת היכן שהוא חבורה שניה, העונה לראשונה באותה הצליל. לאט
לאט הופך הצרצור לנעים, משתלב עם החום, ונהיה מובן למאזין.
שיחה של חרקים.
 שני זבובים מופיעים, ונוחתים על השולחן. להם, החום אינו
מפריע. אחד מהם מרכין את ראשו ומנקה את עיניו בעזרת רגליו
הקדמיות. השני מטייל על השולחן, ומחפש דבר מה להיזון עליו.
ובאחת-  אחד מהם עף, חולף ליד השני וגורר אותו יחד עימו.
 מצד שמאל הדלת פתוחה, מראה את החדר המוצל, מפתה להיכנס ולנוח
מעט מן השריפה.
 עוד לגימת מים. מכונית חולפת בכביש הרחוק, ואחריה אופנוע.
ופתאום רעש גדול. משאית על כביש העפר הסמוך, מעלה גל של אבק
הנע באיטיות מן הים לכיוון ההר. עכשיו גם קשה יותר לנשום.
 חלק מן האבק נלכד על הכביסה הלחה עדיין, בטרם הספיקה זו
להתייבש כליל. סדין, מגבת, שתי חולצות, וזוג מכנסיים אחד. גם
הם אינם נעים, מחכים לרוח שתבוא ותייבש אותם כליל.
 ו-
גל ראשון של רוח, מפיג מיד את החום, הצרצרים נרגעים, אפשר
לנשום, הזיעה מתייבשת. אופנוע עוצר ליד החדר, ופסיעות מתקרבות.
צריך להכניס את המזוודות למכונית, ולהתחיל לנסוע.