חושך בטיפות קטנות מטפטף לי לחיים
הכוכבים נטרפים על ידי הירח
והאמת חובקת אותי בחשיכה
בילבול חלש ומיוסר
בעוד בתוקף על המכה הבאה
פטיש מבטון דופק את הבית
וכל התמונות הממוסגרות בורוד מתנפצות לרסיסים
שדים, דרקונים, מפלצות יוצאים מהסרטים
ודמיון פגוע, בזיעזוע עמוק
משתולל ומתמזג עם החששות
שיניים חדות נחשפות ומאיימות לטרוף את שאיפותיי
ואת נהר המשפחה
הם יורקים אש על נשמתי ועל רגשותיי
והפחד הזה מסוכן מהסכנה
לבד בחושך זמן לשיט עם המחשבות
אלפי מגירות נעולות ודווקא המגירה שלי
מתעקשת להפתח לדרקונים
והמחשבות בורחות
ושוב אחזור להיות חסרת אונים
ונהיה פה נהר עצום של חושך
באמצע החיים.