הו כמה שהייתי ילד,
כמה שהייתי שובב
רץ קופץ ונלהב,
רוכב על אופניים קלים
של שלשה גלגלים,
מכייף כל היום
גם בקור וגם בחום.

הו כמה שהייתי ילד,
רץ בגן ומשחק
לליטוף הגננת משתוקק
אפילו בצביטה מסתפק,
לובש חולצות צועקות בחן
של סטיב אוסטין או יזהר כהן,
מכתים אותן בארטיק משמש
כשהקיץ בער כמו אש.

הו כמה שהייתי ילד
את הטלויזיה של הערוץ האחד
עם קישקשתא ודודלי הנחמד,
בטעות הפלתי ושברתי
בגלל שעליה היו מונחים
אוטואים  עם ממתקים...
אבל אחר כך הצטערתי
ועל המחסור לא התגברתי.

הו כמה שהייתי ילד,
גם היום את הילד ארגיש,
על אף שהפכתי לאיש,
אבל הוא הולך ומצטמק
ואני ממנו מתחמק,
כי זה לא נעים
סביבי כולם מבוגרים,
אך מידי פעם יעלה ויאיר
על דף בצורה של שיר.