כל האותיות נהפכו למילים,
כל הקטנים נהפכו לגדולים,
ואצלי בלב הכל נשאר אותו דבר,
לב שלם - תמיד הוא נשבר.
האיילות מחפשות את הקשת,
שבדרך כלל בא אחרי גשם הכאב.
אבל היא לא מגיעה, ובגללה
מרגיש כל טיפה כאילו מלחמה.
בחוץ יש גשם - ומה יש בפנים?
הענן כיסה את האושר,
ואנחנו ישנים.
חשבתי שהדמעות יוציאו את העצב -
אבל הם רק הראו לי כמה חזק החוסר אונים
אני מפחד שהמעגל נסגר לתמיד
שלא נחזור - כמו שבדר כלל קורה בעתיד.
אנחנו עתידיים להיפגש בהווה
אבל של מי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.