הייתי רוצה שנהיה ידידים,
הייתי רוצה לאכול ממך ענבים,
הייתי רוצה שהכל יהיה כמו פעם,
לא הייתי רוצה שתחשבי "היי... מה הטעם?".
הייתי רוצה שתרצי.
גם כשזה לא אפשרי.
הייתי רוצה שנלך יד ביד,
לאור השקיעה במושב הנחמד.
הייתי רוצה שלא נפסיק לגעת לעולם.
הייתי רוצה שתהיי חווה - ואני אהיה אדם.
הייתי רוצה שנצא לטיול,
את, אני ואולי גם איזה חתול.

יש חרוז שהתחרז רק לך,
חרוז שאותו לעולם לא אשכח,
החרוז שמתחרז לאקדח ולתותח
החרוז - אני אוהב אותך.

אבל זה כבר לא כמו פעם את יודעת...
החרוז הוא כבר סתם חרוז.
המשפט הוא כבר סתם משפט.
ואנחנו, בורים ככל שנהיה
אהבנו - למדנו
ביחד ולחוד, לאן שנפנה.