יום אחד כשחזרתי הביתה מצאתי מלאך ליד הכניסה של הבית. המלאך
נראה חיוור ותשוש, כמו אחרי מלחמה או נפילה ארוכה ממקום בטוח.
בהתחלה חשבתי שכשהוא יתאושש הוא יעוף חזרה לקן שלו ממנו הוא בא
והכל יהיה בסדר, אבל הוא לא עף, הוא נשאר בערך או בדיוק באותה
נקודה. אז הרמתי אותו בעדינות בעדינות וראיתי שהוא רק גוזל -
תינוק קטן, בלי אימא או אבא ממש לבדו.
שמתי למלאך מים ואוכל של תינוקות וכל יום הוצאתי אותו קצת
החוצה שינסה להתאמן לעוף ויוכל לחזור למעלה לקן שלו ולחזור
להיות בטוח.
אחרי שבוע של אימונים השארתי אותו יום אחד לבד בבית כי הייתי
צריכה להקדיש קצת זמן לדברים אחרים. כשחזרתי המלאך כבר לא היה,
אבל כשהסתכלתי טוב טוב איפה שהשארתי אותו ראיתי סולם ארוך של
מילים שהתחיל להתאדות. הסולם הוביל למעלה למעלה למקום שלא
יכולתי לראות את הסוף וגם לא את המלאך.
בין המילים שעל הסולם היו כתובות היו המילים "ביי אימא, תודה,
נתראה בעוד כמה שנים."