לפעמים בלילה כשקשה לי להירדם
אני עוצם את העיניים וסופר אם.
אם אחד ואם שתיים
אחד אחרי השני עפים בשמיים,
אמריקאים, רזים, פלדה שחרחרה
חולפים להם מעל הבסיס בשורה,
והנה אם שלוש עשרה ואם ארבעה עשר,
ואז אם חמש עשרה, רוס"ר אחרי רוס"ר,
אבל תמיד כשמגיע אם שש עשרה
אני יודע שמשהו מופלא יקרה,
אני צועק לו "ואקף ואל-אנא בטוחק! לאן אתה ממהר?"
וכבר אני יודע שהאם הזה הולך להישאר,
הוא נכנס מתחת למזרן, מספר לי מור"ק על ויטנאם,
והאם שש עשרה הוא בדרך כלל גם האם, שאיתו אני נרדם.