דן ספרי / בשכונה שלי |
קורצים אל וילה אחת יפת חלונות
מטיילת לה ברחוב בשמלה מטוייחת
רועדים אליה מצטופפים סביבה
מדברים אליה בבת-אחת
כאילו ביישנית
כאילו צעירה
שותקת, מסבה מבטה אל הרחוב שממול
כבר כמה שעות אני נוזף בה קלות
יש לך לב של אבן תתחילי לחיות
אבל היא איננה מקשיבה לי
אני מדבר אל הקירות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|