לפני כמה ימים ראיתי את הסרט "ג'וני נמוניק", מי שלא ראה (אחלה
סרט מד"ב) - מסופר שם על עולם פוסט-אפוקליפטי שהתאגידים שולטים
בו, ומשליטים טרור ושומרים על נכסיהם בעזרת המאפיות הגדולות,
סינדיקטי הפשע המאורגן.
בכל מקרה, כאן זה לא ביקורות סרטים אבל המוזה שורה עלי וחשבתי
על העולם של העתיד, לא בדיוק מה שמוצג ב"איש המאתיים" אלא מין
עולם כזה של "דו"ח מיוחד", רק שכל האנשים שאתם רואים בסרט הם
לא סתם אנשים, הם מין חלק ענק במכונת-המלחמה הנאצית החדשה,
מכונה משומנת ויעילה אלפי מונים מהנאצים, רק שהם לא רוצחים
יהודים, הם רוצחים את כולם...

אני לא מתכוון להפחיד פה אף-אחד וזה לא בדיוק חזון העצמות
היבשות של יחזקאל... זה אולי לא יקרה, ואולי כן - מי יודע? אני
רק יודע שאני לא ארצה לחיות בעולם שכזה.

אולי לא הבנתם נכון מהפסקה הראשונה שלי, אני לא מתכוון להגיד
שירצחו מיליוני או מיליארדי אנשים בעתיד השחור שיבוא עלינו
(לטובה?!), אני מתכוון להגיד שעכשיו, אחרי שראיתי בערוץ שמונה
את התוכנית "העתיד כבר כאן", הבנתי שבעתיד אולי לא נבין את זה,
אבל אנחנו נהיה משועבדים למכונות כסף ענקיות.
מי ששיחק פעם במרוצללים יבין, רק שכאן לא הכל שחור, תארו לכם
את מיקרוסופט, ענקית התוכנה הבלתי מעורערת, מתחילה לייצר
מכוניות, קונה את מקדונלדס ואת ברגר-קינג ואז גם מחליטה לקבל
את נתחה מעולם הטקסטיל והאופנה.
מי יגן עלי, הצרכן הזהיר? אולי אני לא רוצה שיגנו עלי?
התמונה שאני מנסה להציג לכם כאן היא לא עתיד שחור אפור ומת,
לפחות לא בעיני העולם כולו, מבחינתכם יש לכם אחלה חיים, עבודה
יציבה, כסף טוב, אישה יפה, שני ילדים ודירה באיזה גורד שחקים
עצבני בדאון-טאון תל-אביב...
מה שאתם לא יודעים, וכנראה לא תדעו לעולם, זה שאתם לא רציתם
להיות כאלה, עבדו עליכם כדי שתחשבו ככה, זרקו לכם בפנים גרף
התקדמות פיננסית לפני שנשכרתם לעבודה הזאת והציעו חופשה כל
חודש וחצי, וקיימו, אז למה לא בעצם?
אתם קמים בשבע וחצי, מתקלחים והולכים לעבודה, אוכלים במשרד (יש
שם אוכל לכולם במסגרת מאורגנת, אז למה לא?) והולכים ל"קיוביקל"
שלכם לעבוד, מין משרדון מסריח עם מחשב וכמה תמונות שתליתם שם,
אבל אתה אוהב את זה, יש לך מכונת-קפה ומשקאות בחינם, אוכל חמש
פעמים ביום, התעמלות קבועה עם כל החברים שבמשרד שלוש פעמים
בשבוע ואתה בכושר כפי שלא היית מעודך. אתה מאושר עד הגג, אז אם
יש דד-ליין למחר בערב, אז למה לא לעבוד כל הלילה וכל היום?
אחרי הכל, זה המעט שאתם יכולים לעשות בתמורה לכל מה שנתנו
לכם.
אחרי חודש וחצי של עבודה יצאתם לחופשה מאורגנת עם חבר'ה
מהמשרד, רוני, תומר, יוסף ורן הם החביבים עליך, הלכתם לשבוע
שלם בטורקיה, "אול אקספנסז פייד" על המשרד, בזבזת פול כסף של
המשרד בלילה של שכרות באיזה קזינו עם רן ותומר, אתה בטוח
שיפטרו אתכם כשתחזרו...

רק אתם לא יודעים שהקזינו הוא גם של מיקרוסופט, כל החופשה עלתה
להם בערך 130 שקל לאדם, אחרי הכל יש להם מלון, חוף, קזינואים,
מסעדות וחצי מהפאקינג מדינה הזאת...



מה שאני מנסה להעביר לכם פה זה שבעתיד יהיה טוב מאוד, לכולם,
לא יהיה רעב, טרור או מחלות קשות. אחרי הכל, אם עובד מת אז זה
עולה לחברה כסף, לא? אולי יהיה ממש טוב ל-99.9 אחוזים
מהאוכלוסיה של העולם, אבל אני לא רוצה לחיות ככה, אני האחוזון
הקטן שמעדיף את האמת, אני לא רוצה שחיי יהיו מוכתבים ללא הכרה
בכך ע"י איזה מנהל קומתי שעונה לאיזה חמישים אנשים שעונים
למנכ"ל מדיני שמדווח לראשי מיקרוסופט על היעילות של ישראל במגה
פאקינג קורפוריישן שלהם. אני לא רוצה שיגידו למנהל שלי להפעיל
את פרוטוקול 176 ב' שבעצם אומר לו לתת פרס לחמישה העליונים
שבקומה ולפטר את השניים הגרועים, רק כדי שינסו לחזור בחודש הבא
במקום אחר.
אני לא רוצה להיות איזה חלק קטן כמו במטריקס, שממלא את תפקידו
ומקבל על כך את כל מה שהוא צריך, אני לא רוצה להיות כמו עכבר
שכשאני מצליח ללחוץ על הכפתור הנכון אני מקבל גבינה. אני לא,
ואתם?