|
לדריה...
נתת לי לקרוא ספר של קארבר.
לא ידעתי שהוא יגלף אותי כך
ועוד בלי לשתות.
ואני אוהב להתגעגע
ואני מאוהב בסבל
אבל משום מה
אין לו כבר
את אותו
טעם. |
|
|
הכניסו לי לחדר
אחד, רק בן
שמונים ושש וכבר
בכסא גלגלים.
אני חיכיתי עד
שמונים ותשע
לפני שהעזתי.
לנוער היום אין
בושה.
זקן הבמה החדשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.