ניכור ! ניכור קיים בעולם. הוא ממלא אותו בכל מקום. זה קיים
אפילו אצלנו. אנחנו גרים בבניינים גדולים עם עשרות דירות בכל
בניין. אבל אנחנו לא מכירים את השכנים שלנו בכלל. אנחנו יוצאים
לקניות בקניונים הגדולים ואיתנו נמצאים עוד מאות ואף אלפי
אנשים שלא אכפת לנו מהם בכלל. אני שונאת את הניכור הזה. הוא רע
בשבילנו. אצלנו בתנועה, למדנו שצריך להתיחס לכל אחד כאדם כי
בסך הכל כולנו בשר ודם. לכולנו יש רגשות וגם אותו אחד שעומד
מולי בתור בסופר יש לו אמא ואבא בדיוק כמו לי. אני מאוד אוהבת
את התנועה. יש לי שם הרבה חברים.
זה מזכיר לי שפעם אחת אני וחברות שלי הלכנו למסיבה. במסיבה
פגשתי בחור נחמד. אני לא יודעת איך הדברים התגלגלו אבל בסוף
הבאתי לו את מספר הטלפון שלי. טוב בחורה בגילי צריכה להתחיל
מתי שהוא אתם יודעים למה אני מתכוונת. אחרי כמה ימים הוא באמת
התקשר והציע שנצא, בהתחלה סירבתי, פחדתי, לא יצאתי קודם עם גבר
ועוד מבוגר ממני.  אני לא אוהבת לקחת את הדברים במהירות, אני
מעדיפה להתקדם לאט ובטוח. ובגלל זה חששתי בהתחלה. אבל בתנועה
למדנו שצריך להתמודד עם בעיות לעמוד מולם ולפתור אותם. אסור
לדחות דברים.  צריך פשוט לבוא להתגבר על הפחד הזה. גם החברות
שלי תרמו לעניין כשאמרו שהזדמנות כזו לא תחזור עוד הרבה ושאני
חייבת לצאת איתו ובכלל לקחת דברים יותר בקלות, להיפתח קצת.
לצאת מהסגר הזה שהן טוענות שהיטלתי על עצמי. אני לא יודעת למה
נכנעתי בסוף. אבל אתם יודעים מה אני לא מצטערת על מה שקרה.
הגעתי לפגישה אתם יודעים קצת נבוכה. לא ידעתי מה לעשות. בהתחלה
דיברנו על כל מיני דברים היה רגיל כזה. עד שעלתה  איזה להקה
להופיעה. ואז לאור ההופעה התחבקנו. זה היה נחמד. הוא חבק אותי
וזזנו לפי הקצב זה היה נחמד. כל הזמן הוא ניסה להסתכל לי
בעיינים אבל לא נתתי לו. זה היה מאוד מביך. בכלל אני בחורה שלא
מסתכלת לאף אחד בעניים. בשלב מסויים הוא קירב את שפתיו לשפתי
והחל לנשק אותם. תך כדי נשיקה הרגשתי את הלשון שלא בפי. זה היה
מאוד כיף וככה התנשקנו עם המוזיקה והיה מאוד נחמד. אחרי כמה
שירים הוא ביקש שנצא החוצה כי היה מאוד חם בפנים. הסכמתי למרות
שידעתי למה הוא מתכוון. יצאנו החוצה והתחלנו להסתובב בסימטאות
עד שמצאנו סימטא יחסית חשוכה שם הוא הצמיד אותי לקיר והתחלנו
להתנשק שוב. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים. בשלב מסויים נהיה
קצת מאוחר אז אמרתי לו שאני צריכה ללכת אז הוא ליוה אותי
למונית ואמר לנהג שיקח אותי לתחנה המרכזית.
כל הדרך חזרה הביתה חשבתי לעצמי. האם זה הגיוני שעל הפגישה
הראשונה עשינו כ"כ הרבה דברים? זה לא מעיד משהו על העולם הזה ?
אני לא רוצה לבנות קשרים שנבנים ככה בהתחלה. זה נראה לי מועד
לכישלון. לדעתי קשר צריך להיות מבוסס על דברים משותפים. על
נושאי שיחה, על דברים שאוהבים לעשות יחד. לדעתי הוא הגזים,
נכון שנתתי לו לגעת בי ולא התנגדתי אבל הוא היה צריך לדעת איפו
הגבול. זה לא שסבלתי או משהו, נו טוב אפילו נהנתי. אבל אין ספק
שזה היה מהר מידי. אני לא מבינה את החברות שלי שתמיד באות עם
הסיפורים שלהן  על כל הסטוצים שלהן. ואיך היא פגשה את זה וההיא
את ההוא ועשו מה שעשו ואח"כ לא דיברו יותר ולא התקשרו כי הם
ידעו שזה חד פעמי. אני לא רוצה להיות כזאת. אני רוצה קשרים
אמיתיים, קשרים הדדים שימשכו לא כאלה חד פעמיים של פגישה אחת
וזהו. הן לא מבינות שהגבר שאני מחכה לו צריך להיות מיוחד. הוא
צריך לעמוד בכל הדרישות שלי ואם תחסר לו אחת אז, לא פשוט לא.
הן כל הזמן אומרות לי שככה אף פעם אני לא אתקדם בחיים. ועם
תפיסה כמו שלי אני לא יעשה כלום עד החתונה אם בכלל אני אתן
למישהו בכלל להתקרב אלי איי פעם. ואני תמיד עונה להם לכל אישה
מחכה גבר, וגם שלי יגיע ככה העולם עובד לא ? אף אחד לא נשאר
בסוף לבד.
הבחור ההוא מיהר מידי ולכן נראה לי שאני לא רוצה לדבר איתו
יותר ולא לראות אותו. בחורים שממהרים אני לא רוצה. מי יודע לאן
הם עוד יובילו אותי. זהו החלטתי אני לא אדבר איתו יותר לעולם
אפילו אם יתקשר. הוא כבר בחור גדול, הוא בטח יתגבר על זה,
כאילו מה כבר קרה ?  יצאנו פעם אחת ואני לא רוצה אותו יותר אז
זהו אני לא חייבת לו כלום. הוא סתאם עוד אחד שחי לו בעולם פגש
אותי פעם אחת, זה לא הלך, אז שילך אני לא צריכה אותו. מה כבר
יקרה ?
אחרי שהחלטתי את ההחלטה נזכרתי שלמחרת הייתי צריכה להעביר
פעולה לחניכים שלי בתנועה על ניכור ועל שוויון ערך האדם ויחסים
בין אישיים. אתם יודעים להסביר להם שכולנו שווים ושניכור זה
רע, ושמחויבות לחברה זה חשוב מאוד, ושמה שרע לך אל תעשה
לחבריך, והכי חשוב שאנחנו צריכים לתת דוגמא לעולם ואם כל אחד
מאיתנו ינהג אחרת אז אנחנו נחיה בעולם טוב יותר.