פעם היא מזגה לי תה היביסקוס מקנקן כזה מיוחד לתה, ואני חושבת
שתנועות המזיגה שלה, הן אלה שהקסימו אותי.
מאז שהתמכרתי לתה, אני לא יכולה שלא להאשים אותה בכך. בעיקרון,
אין לי בעיה עם תחביב השתייה המוגזם הזה של תה, לולא בקיץ היה
כל כך חם עד כי שתיית תה הפכה לבלתי נסבלת. אבל כמובן שלא
הסכמתי לוותר, ומצאתי את עצמי לוגמת כוס תה מהביל, גם באמצע
אוגוסט כשכל בן אדם שפוי לוגם כוס מים צוננים.

מאז שהשתגעתי אני לא מצליחה לשתות יותר תה.
אני חושבת שהכל קרה באשמתה.
היא הפסיקה לבקר אותי ובעצם הרי עשיתי את זה בשבילה. היא נהגה
לומר לי כמה אין זה בריא לשתות קפה, ביחוד קפה חזק כמו שנהגתי
לשתות, ולא יכולתי לאכזב אותה.
אז עוד לא הבנתי שהיא כזו. מסתובבת ברחבי העולם ומשכנעת אנשים
לעבור מקפה לתה. ויש לה כושר שכנוע, משהו משהו. פשוט אי אפשר
להאמין. אפילו אם מדברים איתה רק כמה דקות, היא מצליחה לשכנע
אותך להפסיק עם ההרגלים המגונים ולהתחיל לחיות כמו שצריך.

היא שיקרה לי בעצם. הייתי פתיה, תמימה אפילו. חשבתי שאהבה היא
משהו שמיימי וטהור, רגש עם נשמה אפשר לומר.
ברגע שלקחו את נשמתי, אוטומטית נאלצתי להפסיק לשתות תה, אלא
שאז נותרה דילמה - האם לחזור לקפה. או שמא להיגמל לגמרי מאותם
משקאות מיותרים שמשמשים מעין מפלט מפני בדידות או פחד, ממש כמו
סיגריה באמצע פאב רועש.

ידעתי שעוד יעלו בי אי אלו דילמות שאאלץ להכריען בעצמי.
היא הלכה ולקחה עימה את טיפת השפיות האחרונה שהייתה לי. היא
ירקה אותי אל עולם מנוכר ותפל. עולם של של תה רגיל ויסוצקי
וקפה נמס עלית.