מהי גאונות, כשההשוואה היא חברה שמנצלת אחוזים אחדים מהמוח ורק
עובדת קשה כל הזמן בשביל להפחית עוד יותר את האחוזים הנותרים?
גן, בית ספר, תיכון, צבא אוניברסיטה, מקצוע, ילדים, פנסיה,
דיכאון בגלל ההבנה שלא עשית כלום בחיים, ואפילו לא נותנים לך
למות, לוחצים עליך לחיות עוד שנים בעודך לא זז מהמיטה. שוללים
ממך את הזכות לחלום כי אז לא תהיה "ממוצע", אתה תהיה שונה.
כל היופי לדעתי באנושות זה השוני של האנשים. החברה והממשלה
מכריחה אותך להיות ממוצע וללכת לפי הספר.
בואו כולנו נלבש דיזל ונדבר אותו דבר.

רוב הפילוסופים, המוזיקאים והמדענים הגאונים אפילו לא סיימו
בית ספר, היה להם אומץ... אומץ לחשוב שנייה מעבר.
אם נסתכל שנייה מלמעלה על העולם נראה קבוצות, נכון, טבעי
שבן-אדם ירגיש יותר ביטחון בקבוצה, הרגשת השייכות עצמה גם
נותנת ביטחון. ההבדל הוא שבעולם יש פחות קבוצות מאשר עדרים,
עדר - תודעה קולקטיבית, צבע וצורה אחידים. לא תמצא באפאלו
שאומר - בא לי ללכת למקום אחר היום, וייפרד מעדרו, ככה זה גם
בעולם.
המסקנה שלי היא שהעולם הוא עדר של באפאלו בצבעים שונים.

מה שמצחיק זה שעדר באפאלו אחד לוקח לעצמו את הזכות לצחוק על
הצבע או הנתיב שבחר עדר באפאלו אחר, כמובן שעדר הבאפאלו המושפל
יחזיר מלחמה שחס וחלילה לא יצא פראייר, עדר הבאפאלו הראשון
יחזיר... וככה זה נמשך חלילה. צחוקים.
איך אומרים אצלנו - אני חושב משמע אני קיים, משמע, העולם לא
קיים.

דרך אגב, מסקנתי השנייה היא שאנחנו נספיק מהר מאוד להיעלם, עוד
לפני שהשמש תתפוצץ, בגלל שאנחנו לא חושבים.
מצחיק איך שלחברה אחת יש את הזכות לשפוט את השנייה. חוץ ממבטא
שמקורו בשפה, התפתח אצלנו מבטא חברתי, שפת דיבור של פרחות,
פריקים, ערסים, ועוד... גם עכשיו בטח גם לי יש מבטא חברתי,
מעניין אם אני פריק, ערס, חנון, או סתם מוזר, מה אכפת לי... על
הזכות והמתנה שקיבלתי אני לא אוותר - לחשוב.