פיתחי את החלון וונדי, הישעני אחורה ותרגישי את זה... את הרוח,
את הקור, את החלל הריק...
הוציאי את ידך החוצה. תרגישי את האורות חולפים עליה, את האוויר
עובר דרכה, את האצבעות נוגעות בנצח.
הרגישי את השיער מצחקק, נשען עליך, מסתובב סביבך, איך הוא נוגע
בך, מלטף אותך ודואג להשאיר גם אותך מחייכת.
געי ברוח עם כף היד, תחליקי דרכה והיא דרך אצבעותיך, נשמי אותה
עמוק לריאותיך ותביני הכל.
נסי לעצור את אותו הזמן בראשך, בליבך המזרים דם לאצבעות
שמדגדגות את העולם, ותתעכבי על כל רגע ורגע, תתענגי עליו, כי
ידך לא תצליח לעצרו.
אותו רוח זה, האוויר הזה, הוא ההכל, הוא התמיד, הוא כל הימים
שהיו ויהיו, הרגשות יצופו ושלווה תנוח.
נצלי את אלו הרגעים, כי חולפים הם במהירות גבוהה מזו, ולפני
שתדעי יסוד הרוח והאוויר יתחלף ביסוד האדמה והעפר.