מתי יעבור הדומם שבפנים
ותעבור בו סערה.
בכל יער נופלים עצים
בכל הלילות נופלים כוכבים
ורק אצלי שקט לוחש.
חיוך מזויף מזדנב לו לפני
וכאב חותך מציף את אבריי
למה הזיוף ולמה החלל?
למה הכוכב לא נופל והעץ לא נשמט
והכל נשאר אותו דבר.
צחוק מתגלגל אף אחד לא יודע כמה
הוא עצוב,כמה בודד
ומתגעגע.
כי העץ עדיין עומד על הרגלים
והכוכב עדיין עמוק עמוק בשמים
וגם שפתאום כוכב נופל
אף פעמון לא יצלצל
וגם שעץ פתאום יפול
אף רקדנית לא תצא במחול
ושומם בכל מקום
וריק גם כשאדום וגם שנורא שמח
הנני מפיל את נשמתי לירח
כי עמוק הוא ולבן, שומם הוא כמעט כמוני
בואו נהיה ביחד ירח שלי ואני
נחיה יחד בשלום ואולי יום אחד הכוכב יפול
והפעמון ישמיע קול, ואולי גם העץ יחליט ליפול
והרקדנית תצא בכל זאת במחול. |
