השמש שקעה ואפל הרקיע
בדרך הביתה צועד לתומו,
גיבור מתבגר, שלדגל מצדיע
ובאומץ ליבו מייצג את עמו.

צועד הוא בלילה, צועד הוא בחושך,
צועד הוא בסבך סימטאות מתפטלות,
ואין בליבו ולו שמץ של פחד
וכמו כל גיבור, יש בו רק מעלות...!

פתאום נקישות זעירות הוא שומע,
קולות צעדים במחשך העלטה...
ואין בליבו ולו שמץ של פחד
"זה סתם עובר אורח מאיזה סימטה"

הצל מתגבר לאיטו, והנער
אינו לא מעז להסב לאחור,
אך אין בליבו ולו שמץ של פחד
וזה לא מפתיע, הרי הוא גיבור!

ובכן ידידיי, כמו שאר בני עמינו,
לא רק שחכם הוא, הנער גאון:
לכן בקרירות ללא שמץ של פחד
פנה גיבורינו אל ההגיון...

והוא מתקרב, האיש מאחורה
לנער ברור - צעד גברי וכבד,
איתו עוד אחד! בקלילות הוא פוסע,
לנער ברור - כך רק ילד צועד.

אולם הקטן מקפץ ללא קצב,
לחוץ הוא, לפני מעשה הוא עומד,
דבר גורלי הוא עומד לבצע,
הרי זה ברור, ה"וואליד" מתאבד!

שמע גיבורינו את קול הפושע,
אך מה הוא אמר? "תרוץ" או "חרוץ"...?
"אל-קודס" - הוא קלט! (ללא שמץ של פחד)
הם שני מחבלים, עוד מעט הפיצוץ!

הבין גיבורינו - הם אבא וילד,
אולי זה לא אבא? זה חג' או סולטאן...?
הצמיד לו פצצה ומרגע לרגע
הולך את כולם לחסל הקטן...

וכך (לאחר שחשב פעמיים)
הנער שלנו מגביר צעדים,
ניתוץ מתכתי! ומבין גיבורינו -
ייקח לו שנייה לחבר שני חוטים...!

הוא רץ!! (להזכיר - ללא שמץ של פחד)
את דלת הבית הוא טורק אחריו.
בוהה בעינית - ועומד ללא ניע -
זו בת השכנים עם "בונבון" הכלבלב...

:)