הלב אומר לי לשבת שם, על המדרגות.
לחכות, למה שלא יקרה יותר.
המוח אומר להפסיק לחלום ולהשלות את עצמי.
העיניים מזילות דמעה או שתיים.
הפה רוצה לצרוח, הכי חזק שאפשר.
הידיים שלי רוצות לעוף רחוק,
הרגליים שלי רוצות לרוץ הכי מהר שאפשר.
הכל מבלבל ולא חד משמעי,
כל אחד רוצה משהו אחר.
ובינתיים, אין כלום.
וגם לא יהיה.
20.10.04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.