אתה תהיה זה שאיכפת לו ממני, זה שמסתכל עליי בהערצה, בפחד שאלך
לך.
כשבעצם אני היא זו שחוששת שיום אחד תעלם לי.
כשזרועותיך אותי יעטפו בחום בתחושה של יחד, תפחד שאנסה לברוח
כשבעצם אני זו שפוחדת שתעזוב.
אתה תהיה זה שיצמיד שפתיו לשפתיי וינטע בהם נשיקה רכה וחמה,
ברעד... מתוך הפחד שאדחה אותך על הסף, בעוד שאני היא זו שתפחד
שתתחרט על המעשה.
כשאתה תחזיק לי את היד בדרך הקשה שלי, תפחד שארצה שתתן לי
להתקדם בה לבד בלעדייך. ואני, כל רצוני יהיה שלא תעזוב אותי
לעולם.

לבסוף מרוב הפחד בחיים לא נפגש, כשאתה תפחד לגשת ואני אפחד
להחזיר מבט. אולי איזה כוח יעבור בינינו, וידחוף אותנו לבטוח
בעצמנו.