|
מדליקה את האור
בחדר אפל מרגשות
אולי ככה אצליח להרדם
לנער מעלי חרטות ואינספור כאבים מיותרים.
עיניים כבויות
גוף שבור
חפיסת כדורים לבנה
(לילות לבנים ורק לפני רגע הכל היה שחור)
מסע בלתי נפסק
(מדברים שם על מוות עם שדון שרודף אותי מגיל שש)
כבויה.
שברירי מחשבות נעלמים עם אור עמום
ידיים מושטות לקחת
להציל אותי מהמשך ידוע מראש
עיניים קרועות מבכי
מחפשות אחר אפלה ישנה.
חושך שהספיק כבר לעלות אבק מלפני שבע שנים.
לילות ללא שינה.
בבוקר השמש שוב תזרח
תשכיח לילה בלתי נסבל. |
|
|
לכל אוכלי
הגבינות ושותי
היין
רק רציתי להגיד
בתאבון
רות סירקיס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.