ים. 6.7.1999. תל-אביב. חוף מציצים. ישראל. כדור הארץ. מערכת
השמש.
למעלה הכחול העמוק היפה ביותר שעולה בדמיון המתבונן. אילו הם
השמיים. את הרצף הכחול האינסופי קוטעים עננים לבנים ורכים, גם
הם נעימים למראה.
יונה לבנה-חומה פרוסת כנפיים מרחפת בדאייה, מבלי להניע את
כנפיה, לעבר החול החם.
מאות ואלפים של בדלי סיגריות יוצרות נקודות ציון על פני גומות
החול הזהוב. אם יעבירו קו מתמשך בן כל נקודה ונקודה ייווצר
"קשקוש-בלבוש בטעם שוש", מיוחד ומעניין אך סתמי לחלוטין.
הים. איפה שמאוד רחוק אני כבר לא רואה, אך קצת פחות רחוק
(עדיין רחוק מאוד), המים בצבע כחול כהה ומאיים. במרכז האופק
נחה לה ספינת מסע, מכלית דלק כמדומני, היא קשורה ע"י מצופים
לבנים ענקיים אל קרקעית הים כך שלא תסחף בזרמים הבלתי ניתנים
לשליטה.
הספינה היא אני, הים - האני הלא מודע והמצופים???
סידרה של חמישה דגלים אדומים מסמנים את המקום שבו מותר לאנשים
לשחות במים. מרחק של כ- 15 מטרים מהחוף הבטוח. קיים דגל שישי
בצבע שחור. כאילו אומר: "תעברו אותי והמוות בטוח". מאיים אך לא
משכנע, שהרי אני בעצמי, 17 דקות קודם לכן שחיתי מרחק לא מבוטל
ממנו והלאה אל הים הפתוח. הדגלים כולם פונים צפונה, הרוח היא
שקובעת להם מה יעשו - טוב להם כך, טוב גם לי כך.
עמוד טלפון גדום למחצה נמצא במרחק של כ- 11 מטרים ממני, לידו
מונחות מספר ערימות של כיסאות ים לבנים. בחרו להעמיד את
הכיסאות ליד עמוד הטלפון הסתמי. על זה אומר:
"העמדת הכיסאות היא כבן, הזכר שמשתין ליד העץ, במרחב האינסופי
העומד לרשותו. העולם כמשתנה אחת גדולה."
חמש שמשיות - האחת בצבעים אדום ולבן, השניה לבנה עם סמל מסחרי
של "מי עדן" (חברה המייצרת מים מינרלים לשתיה), במרחק של כ- 3
מטרים ממנה שמשיה נוספת של אותה החברה, שמשיה זו מעוטרת בדוגמא
של פיסת שמיים - כחול עם עננים לבנים (חיקוי לא משכנע של
המציאות), שמשיה נוספת בשלל צבעים: אדום, ירוק, כחול וצהוב -
כסמל החופש והליברליות  (שלל הצבעים נוכסו ע"י ההומואים
והלסביות ברחבי תל-אביב. אני מאחל להם הצלחה מכל הלב). השמשייה
האחרונה כמו הראשונה אך בצבעים של כחול לבן, צבע השמיים, צבע
דגלה של מדינת ישראל, הצבע של הגשמת הציונות.

יכולתי להמשיך ולתאר לכם את התמונה הזו שבתוכה אני נמצא אך
היוצר (אני) מתגעגע כרגע לחברה שלו - רוני שמה. במצב זה של
חוסר נינוחות נפשית הוא לא יוכל להמשיך ולהתפלצף.

עם המתבונן הסליחה.