עמית גלילי / יצועי חורף |
זיכרון חורפי מרוחק
איך היססתי
איך כיוונת ידי אלייך.
טיפות הגשם על גבי
שיברו אור ירח חלבי
קונכית דיסקו על תקרת חדרך.
שמיכות פוך סתורות מיוזעות
ושיער חתולים בין רגלינו
נושם לתוכך
הזיות מתובלות קינמון
מספיגות כריות ירכיים.
שנת חורף מתגנבת אלי
ואחר כך אלייך
נגועת אנחות אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|