|
חלזונות לשונך מותירים
זיכרון חורפי מרוחק
איך היססתי
איך כיוונת ידי אלייך.
טיפות הגשם על גבי
שיברו אור ירח חלבי
קונכית דיסקו על תקרת חדרך.
שמיכות פוך סתורות מיוזעות
ושיער חתולים בין רגלינו
נושם לתוכך
הזיות מתובלות קינמון
מספיגות כריות ירכיים.
שנת חורף מתגנבת אלי
ואחר כך אלייך
נגועת אנחות אהבה. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.