נוסע בכביש במהירות של 122 קמ"ש.
הכל עובר מאוד מהר משני צידי החלון.
פתאום, הכל נעצר. הכל נעצר כל-כך מהר עד שהגוף שלי ממשיך הלאה.
התמונות בחלון נעצרו אבל אני, הגוף שלי, הראש שלי, כל מה שאני
רואה ממשיך הלאה,
נתקע בזכוכית.
התמונה שבזכוכית הקדמית פתאום נשברת, מטושטשת, לא בגלל שאני
קיבלתי מכה ולא רואה טוב, אלא פשוט השמשה הקדמית נשברה
לרסיסים.
הרסיסים עדיין מודבקים יחדיו, לא התפזרו. אני חושב שהדם שלי
הוא זה שמחזיק את הרסיסים יחדיו, הוא הדבק ששומר עליהם ביחד,
הוא הדבק שלא מאפשר לי לראות את העולם דרך החלון הקדמי
בבהירות.
העולם נראה עכשיו כל-כך מטושטש וכל-כך מנופץ.
אני מתחיל לראות בבהירות.
אני רואה כאב חד בכל הגוף.
זהו.
הכל הפסיק ודי!