מומה פי / פרימה |
הוא מבאיש כמו סריגים מהימים שלסבתא היו עיניים
עכשיו היא צועקת תדברו בקול תדברו בקול
ככה אני צועקת לגעגועים
כמוה בחדר הרופא אני דרוכה לשמוע אותו אומר
אין מה לעשות גיברת נורה
אולי רק מכשיר שמיעה קטן
אבל הוא מסתכל מעבר לה
היא לא חירשת
הוא אומר
היא רק מנומנמת.
תיכף תחוויר המלווה המסורה בשכר ותגיד
לא ככה דוקטור
היא
אשה
צלולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|