רק שאלה אחת נשארה לי בלב
איפה היית? איפה היית כל הזמן הזה?

כשהכל היה שחור ולא היתה כבר סיבה לקום בבוקר,
איפה היית?
כשכל שאיפה ונשיפה כואבים כמו כדור תקוע בין הצלעות,
איפה היית?
כשכבתי בחושך חנוקה מדמעות מלאה בכעסים,
איפה היית?

תמיד היית פה אבל לא באמת,
היית עם כולנו אבל לא איתי.
הייתה חסרה לי רק קצת הבנה.
אולי זאת אני, או אולי זה אמיתי.

ואז בא הרגע שהכל נראה כל כך אבוד,
הגוף עוד מתפקד אבל הלב כבר מת מזמן.

איפה היית כשהתייאשתי, שהאור כבה והכל החשיך,
איפה היית?
כחיפשתי קצת מגע ואהבה, שיכורה, בזרועות זרים,
איפה היית?
כשנכנעתי והגעתי להחלטה לסיים את החיים.
איפה היית???

תמיד היית פה אבל לא באמת,
היית עם כולנו אבל לא איתי.
הייתה חסרה לי רק קצת הבנה.
כנראה זאת אני, כנראה זה בגללי.

אולי טרגדיה, אולי אמת, שיר הספד לנשמה.
לי נשארה רק דבר אחד לומר, תודה אמא.