יש מקומות בעולם שניתן לצפות מהם בכל כיוון למרחק רב. 360
מעלות, עד האופק החלק, ושום דבר לא מסתיר. החוויה של לעמוד
במקום כזה בפסגה שכל העולם פרוס למרגלותיה, נוגעת איפשהו
ביצרים הכי עמוקים שלי. לדעתי אני בכלל לא לבד בהרגשה הזאת,
למרות שאולי אף אחד אחר לא כותב על זה פה (מה גם שבמקום אחר
כבר בטוח כתב על זה פעם מישהו).
אבל קשה למצוא מקומות כאלו, לא רק בגלל שהם נדירים בטבע, אלא
גם בגלל שלבני אדם יש נטייה להרוס אותם. זה נראה קצת לא מסתדר
עם מה שכתבתי, או לפחות רמזתי, בפסקה הקודמת: אם לפסגות נישאות
כאלו יש נגיעה עמוקה בטבע האדם, והכוונה כמובן לנגיעה חיובית,
יהיה זה די מוזר שנרצה להרוס אותם.
הענין הוא, שאנחנו לא הורסים אותם במתכוון. נכון אולי יותר
לומר שאנחנו מבלים אותם - בעצם זה שאנחנו עומדים בנקודות האלו,
אנחנו שוללים מהם את התכונה הזאת, כי אנחנו מסתירים אחד לשני.
עם כל הכבוד ליכולת המופלאה של האדם להשלות את עצמו, כמה אנשים
כבר יכולים להיות מרכז העולם כל אחד, ביחד?
הרבה יותר קל, לעומת זאת, למצוא חצאי מקומות כאלו. חצאי פסגות,
מקומות שניתן לצפות מהם בכל כיוון שני למרחק רב. 180 מעלות, עד
האופק החלק, ושום דבר לא מסתיר. זה לא רק מכיוון שהם נפוצים
יותר בטבע, אלא גם בגלל שלבני אדם יש נטייה ליצור אותם. כל
חלון עם נוף הוא כזה. בני אדם, כנראה, מעדיפים להתפשר על
האשליה של פסגה: אדם העומד בחצי פסגה שכזו יכול לשכוח מכל
המגבלות שבעולם, כל עוד לא יסיט את מבטו.
אני הבנתי את כל זה בפתאומיות רבה מאוד כשעמדנו אני אתה וסיגל
בתצפית ההיא בדרך לאילת. אתה בטח זוכר את המקום, כי היא אמרה
לך שם שהיא חושבת שהורידים שלך סקסיים. וכשהבנתי את כל זה,
הבנתי גם שההתאהבות שלי בך הייתה בדיוק אותו סוג של צרות רואי
שמאפשרת לאנשים ליהנות מחצאי פסגות כמעט כמו מפסגות.
וזה לא שאני מנסה לפגוע בך או להתנקם בך או לזלזל בך, מה גם
שאני לא מודאגת שמא אעשה כדבר הזה בטעות. אני רק מנסה להגיד לך
שלמרות שאולי זה לא נראה ככה, אני באמת לא פגועה ולא שבורת
לב.
אני רק חושבת לפעמים, מה היה קורה אם סיגל לא הייתה שם.
לפעמים, כשאני רואה איך שאתה מסתכל בי כשהיא לא שמה לב, אני
תוהה אם הייתי מתמכרת שוב לאשליה שאתם כל כך נהנים ממנה, אם
הייתי יכולה.