בית א':
כל הסיבוכים נוחתים על מטרה אחת כזו נוחה
משנים תנוחה למצב מנוחה ואז בריחה
וכל הטוב מתפורר בין הידיים שלי כמו חול
והצדפות זרוקות בים ומשמיעות פיצוץ גדול
מכשולים על הרגליים עור אחר כך משילים
כל המכות מחשלות אך הליטופים מכשילים
ורוצחים ת'אישיות שלי ללא רחמים
על פשעים שלא ביצעתי ורק פושעים מאיימים
ואיך הכל עליי כמו קורס ומחפש בין הריסות
קבור בתוך האבנים עוד מימי העריסות
אז הימים יגידו? אך העתיד כבר לא מדבר
שותק בתוך דממה שלא נותנת לי הסבר
השעות הופכות קשות ומקשות לנואשות
מתקשות ומתעקשות רק לשחק ברגשות
אך המשחק בכלל נגמר ולא נשאר לי אסימון
החורים כבר נסתמו ולא נמצא שום פתרון

פזמון:
נסיון אחד יותר מדי- ועד מתי להמשיך?
הנסיון מלמד על טעויות כשהוא צריך
וכשלא צריך אותו הוא כבר לא צריך אותי
המצרך הוא זהה אך כבר לא בשליטתי

בית ב':
כלוא בתוך גז של אטמוספריה אבל לא מרגיש כוכב
הגז שכולא אותי בכלוב בגלל ההוא עם הצלב
תחושת רעב מתגברת והבטן מקרקרת
עם הזריחה מקרקר העוף בארוחה המתקררת
אך אי אפשר לגעת, רק להביט ולהושיט
את היד אל הצלחת או לחלון עם התכשיט
לנסות להשיג לי אפשרות קיום נוספת
אך לא קיימת אפשרות השלל כלוא בתוך כספת
וכבר אין זמן לשחק כי הכל הופך סגור
הקלסטרופוביה משתלטת כמו הפחד האסור
התגלגלות הכדור אל התהום האין סופי
במטרה להגיע למקום יותר טוב חילופי
ומתחלפות להן עונות אך העונות כבר לא עונות
מרימות ידיים כמו קדושות מעונות
בתוך חדרי המעונות מתחלפות רק טענות
ורק רוצים לטעון לשקט כשלא הולכים על בהונות
והשתלשלות העניינים לא עושה אותי מרוצה
כמו השתלשלות החבלים מן הקצה אל הקצה
לא תציל אותי כי הזמן שלי הולך ואוזל
שעון החול הופך סופה ורק הזמן שלי נוזל

פזמון:
נסיון אחד יותר מדי- ועד מתי להמשיך?
הנסיון מלמד על טעויות כשהוא צריך
וכשלא צריך אותו הוא כבר לא צריך אותי
המצרך הוא זהה אך כבר לא בשליטתי

בית ג':
מנסה לקום מתוך הקומה ולעלות עוד קומה
עוד שלב אחד בדרך בנסיון להשלמה
אך השלם מפורק ואין שום דבר לחבר
מחפש את החבר שיעזור אך הוא חסר
מחסר את השלם ולא נשאר לי דבר
החיסרון שווה לערך שנחשב לאוצר
אין שום דבר להאחז בו כי הכל מפוזר
מכפר הזר לכפר מוכר אך אפ'חד לא עזר
מתבונן בתמיהה ומשהו נראה לי מוזר
מסתכל בשנית ולא רואה שום דבר
אז מרכיב משקפיים ורק רואה 666
אך שוב הכל מטושטש ורק צריך לנחש
ולגשש באפלה ולהשמיד ראיות
מתגושש עם עצמי על פניי אובדן הרעיות
הרי היות ששום דבר לא מסמל לי אמונה
מאמין רק בשלי בסמל דת עם יונה

פזמון:
נסיון אחד יותר מדי - ועד מתי להמשיך?
הנסיון מלמד על טעויות כשהוא צריך
וכשלא צריך אותו הוא כבר לא צריך אותי
המצרך הוא זהה אך כבר לא בשליטתי