ימים של שקט
שמיים מעוננים,
וכוכבים זוהרים
בשמיים שטים.

הבבואה במי הים,
פניך.
הרוח המצמררת ידיך.
השמש השוקעת,
היא עינייך העצומות.
והירח השטוח,
כמו לחיך, קצת חיוורות.
הגשם השוטף,
נשיקתך הרטובה.
וקצף הגלים,
הבעתך העצובה.
ברק השמיים,
מבטך החודר.
והרעם הקולני,
קולך המזמר.

ואני מסתחררת בהוריקן,
אבודה בסערת רגשות.
הטבע מזכיר לי אותך
בדרכים מטופשות.
אתה כמו הטבע,
חלק מחיי.
כמו חלק ממני
אתה במחשבותיי.