אתה יכול לפעמים להביט בי, במבט חודר כזה ואני אנסה להחזיר
מבט, כאילו אני שלך, העיניים שלך לא מסגירות דבר, הן תקועות
איפה שהוא בתוך הירוק שבעיניים שלי. תקועות, באיזו נקודה שאני
עצמי לא יודעת איפה היא. אתה לא אומר מילה, אני משתנקת לי.
מנסה להוציא הגה אבל האווירה לא מתירה לי לעשות זאת ולהפר את
הדממה, אם אעשה זאת, כל הקסם יעלם וישארו להן רק המילים שכל כך
ישירות. אני יודעת שאתה רוצה שאני אפתח בשיחה אבל לי טוב עם
השקט הזה

כל המחשבות האלה הדהדו לי בראש בזמן שהבטתי בך ואתה הסתכלת
עליי לפתע חייכת אליי ובאותו רגע ידעתי שהפכת אותי לשלך - שאתה
רוצה אותי! הרוך הזה שכל כך הייתי צריכה הגיע דרך חיוך.  (טוב
נו, לכל אחד יש את הדרך שלו, לא?)
אני שריחפתי לי אי שם בפלנטה אחרת, כל כך מאוהבת, כל כך כלואה
בקסמייך, מנותקת מהאדמה.נחתתי למציאות והבנתי שזהו לא חלום,
אתה התכופפת לעברי, "וואי הוא כל כך יפה" חשבתי לעצמי,
כל כך מוחשי, אמיתי!
השניות התארכו עד אין קץ ואני רק מחכה שיעשה את הצעד כבר.
אך הוא נהנה לשחק עם הזמן, כי הרי שנינו יודעים שתבוא אותה
נשיקה מיוחלת.
והנה ראשי מתקדם מעט כדי לקצר את התהליך המייגע שפתיי נצמדות
אל שפתיו הרכות לשונו חודרת לפי כאילו תמיד נועדה להיות שם
אני מרחפת...

ונוחתת חזק על האדמה,
שוב חלמתי...