ביום שקיבלתי את עדשות המגע הבחנתי שוב בעולם ממש כמו להיוולד
מחדש, חוויה שבהחלט מעוררת המון משפטי מחץ, בעיקרון המון
מוזה.
הייתי משוטטת ברחובות וחושבת על משפטים, סיפורים שלמים הייתי
ממציאה בהליכה, על מסגרת המשקפיים שהיוותה חלון כה קטן לראייה
הצלולה, לגבי העדשות שגרמו לי להיות חדה לעולם, לא עיוורת,
מבינה וכן גם רואה.
אבל בכל פעם שהתיישבתי ובאמת שרציתי לשחזר זה סרב לחזור.
המשפטים נהיו רדודים, חסרי כל פואנטה ומיותרים.
אז לפעמים הייתי חושבת נו, אז אכתוב בשפה רדודה ואספר לכולכם
את מה שאני מרגישה, אבל מצד שני ככה לעולם לא אגיע לרמת הכתיבה
שאני באמת רוצה להגיע אליה, אז איפשרתי תנועת ידיים שוטפת על
המקלדת.
וכתבתי מכל הלב, אוף באמת מכל הלב.
וזה מה שיצא,
נו,אז כתיבה זה לא התחום שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.