עור על עור,
מגע מול קור
של איברים
לא מוכרים.
שניים שניים,
כמו ריקוד,
נעים הם יחד
ולחוד.
פנינים פנינים,
הן מושחלות
אל תוך קורי שינה משותפים.
מרפרפים
וקצת חוקרים,
כבר לא זרים
וקצת זכורים.
הוא זע, הוא נע ,
וכך גם היא,
מבט מקיף
על ילדותי.
מקום מוכר.
קריצה תמימה.
זזים להם
בהתאמה.
שניים שניים פוסעים בזה אחר זה,
הוא מלמד אותה לרקוד.
טל על טל
חומק תלתל
נופל נמרח
הוא כל כך רך.
היא לא לבד.
הייתה חדווה,
פינתה מקום
לאהבה.
כמו ענפים
מתנועעים
נעים להם האיברים.
טללי טללים,
כך הם חיים.
עדין נוגעים,
שקט,
לא מדברים.
מחרישים אוזניים לאהבתם המוכרת
שמחליפה עצמה בשתיקה גוברת.
הוא חש אותה,
והיא אותו.
הכל מוכר,
אך הוא כה זר.
עכשיו כבר התפנה
קצת שטח פנים.
מגע בלע הכל
והתאדה,
מתוך פישוט האיברים.
|
