דוקטור, חשוב עליי,
כאשר אתה מזריק לתוך עיניי
את החומר הצורב אשר קטל את חבריי.

דוקטור, חשוב עליי,
הרי אתה רואה מתוך עיניי,
שאני כמוך, סובל וחי.

דוקטור, חשוב עליי,
כאשר כפות ידיך חמות והמזרק מוכן וקר;

האם אינך מבין את הכאב?

דוקטור, חשוב עליי,
כאשר עיניך מביטות אל תוך עיניי.
שלי מזוהמות ונפוחות,
שלך כחולות ועמוקות,
משונות.

דוקטור, חשוב עליי,
כאשר בעוד זמן-מה תשוב אליי,
ושוב תביט אל תוך עיניי,
ואני כבר לא אביט, כבר לא אוכל.

דוקטור, חשוב עליי,
בעודך יוצא אל אור השמש ומתניע את מכוניתך.
בבית מחכה לך אישתך, ילדיך.

דוקטור, חשוב עליי, יצור קטן שהרמת בזרועותיך
ופעם אחת רעדו מעט, אך רק מעט, אצבעותיך.

דוקטור, יש שמש בחוץ,
ופרחים פורחים,
ועבודתך הסתיימה. עכשיו אתה חוזר הביתה.

דוקטור, אז מדוע עיניך כה משונות?
מדוע הן עצובות?

אוי, דוקטור, תם הניסוי...

תם הניסוי וחשבת עליי.