דברים שאז שמרתי, משאירה כבר מאחור
אי אפשר מהם לברוח, אך אפשר שלא לחזור
החיוך הכי חמוד, והד הקול כשהוא צוחק
את גופי דקר כלהב, אז היום הלב מוחק

והשקט שנשאר בי, המבט שלא יסלח
מחכים איתי לרגע שהכל כבר ישכח
החיוך שמתמתח מעלה את חום הגוף
אך חיוך זה לא דבר אשר מתאים לי לפרצוף.

ודברים שאז אמרתי, לא לוקחת חזרה
כבר נראה לי שסלחתי לעצמי על שקרה.
המבט צלול כמים, את דמותי לא מעלים
אך חודר אל תוך הפצע שעדיין לא החלים.


כמו עלה הוא בשלכת, מהעץ הוא מתנתק
כן, עלה הוא שגרם לכל אשר הלב מוחק...