דרור שושן / ילדתי הקטנה |
בלי צבע או חדות
סימן לי את הסוף
שממנו אין חוזר
אבא, הלכתי
נדבר
בלי הד ראיות
בלא הן צדק
היא סימנה ברכות את גבול היותי
הדים הדהדו
הרפים אלפים
הירפו באחת במתק קינה
היא הלכה לעולם
ילדתי הקטנה
הראש משחזר, אך הבטן בועטת
תמונות של ילדה מגיפות בי חלון
וזמן מרופד בחינו של השקט
שהיה לי כמיהה - עכשיו הוא אסון
קו עיפרון
חרט בעופרת
את תום קינתי
מאז לידתה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|