חלק א' - יושב מוחמד בשמיים
יושב מוחמד בשמיים
רואה את הצלבנים
"ימח שמם" קורא בזעם
ראו מה הם עושים.
בירושלים עיר הקודש
בונים ומטמאים,
מה להם פה לאבירים
עובדי האלילים?"
וקם ממושב גן עדן שלו
סילק מעליו בתולות וחכימים
עטה לבן וזרז עצמו
ויפן ויבוא אל כס האלקים.
"ולא יקום ולא יהיה
איני מסכים" זעק הנביא
ובת ישראל שם ישבה עלובה
למרגלות הכס בבלואים וצואים.
אמר לו אז הקדוש ברוך הוא
"מוחמד יא איבני יא נאבי, (נביא)
כל בני האדם ילדי בצלמי
אינני אלקים פרטי
באינספור שמות יכנוני
וכל הבריאה היא שלי,
ומידת גודלי באינסוף אל-ממד
כגודל לבו של המאמין בי.
אך באשר לירושלים
עירי בבת עיני
יפה נוף משוש תבל
חורבות בית מקדשי
צא ובנה עליהן מסגד מיוחד
ואתם התפללו נא שם לי
ועל בית מקדשי השרוף, החרב,
תגנו בעבורי.
ולא יחפור בו אף ארכיאולוג
ולא שודדים מבקשי אוצרות
ואלף שנה יתנוסס שם הסהר
על פסגת הכיפות,
על ביתי-מקדשי ישמור הירח
עד תדרוך בו כף רגל אנוש.
וספר למאמיניך ובני מאמיניך
ולכל השבאבים הנלהטים
על זה ההסכם שביני לבינך
אשר נחתם בשחקים.

הרים הנביא את שובל גלימתו
הרכין את ראשו, שב בנסיגה
פסע אחורנית כשפניו לכבוד [LA-KA-VOD]
מרוצה מהדין שמלך עשה

ובת ישראל פרצה בקינה  נוראה
בזעקה שהחרידה אמות הספים
כוכבים נעו, נעתקו ממסילותיהם,
כסא הכבוד נטלטל לצדדים,
ולפתע דממה, הנביא ירמיהו
הופיע לבוש לבנים זוהרים
עצר לימודיו בישיבה של מעלה
והביט במנוחה באחיו הצעיר

כי בני הנביא מוחמד
לא נהגו לשרוף יהודים בחיים
לא סרקו בשרם במסרקות ברזל
לא ערכו בהם ניסויים
לא הכניסו אותם למחנות השמדה
לא רדפו אותם עד גבולות האדמה
רק גבו מהם מס, עד ליום הנורא
בו דגון התעורר ועלה מן הים
ואת בני אברהם, יצחק וישמעאל
אל התופת השליך בלהבת חיה
הפך ילדיהם לפצצות של שנאה
ובים שלו, ים פלישתים ועזה
השתמש  כבעץ למזבח תבערה..
ובכל העולם העלה מדורות
בנפט בעשן ואוויר מלובן.

פנה ואמר הנביא ירמיהו
"אל מלך כל הנימולים,
אל עליון בשמים ועל הקרקע
עד אנה אנו הולכים?
עד מתי נישא עברתו של דגון?
עד מתי יאנוס את בנותיך
יהפוך את רחמן לכלי מלחמה
הרי זו אינה ברכתך."

האיר הקדוש ברוך הוא את פניו
לנביא של חורבן ותקומה
וישלח מלאכיו לפרוש כנפיהם
על דמות השכינה השרועה.
ויאמר למוחמד נביא ישמעאל
"הסכת ושמע לדברי
כשתשמע את בני ישראל יקירי
שרים לירושלים הלל
וכשיקומו נבואות נביאי הקדומים
דע שהגיע הזמן לוותר.
תורה חדשה אתן אז לכם
תורה של שלום וחדווה
יבואו אז השלום בחילה
ובארמונותיה שלווה.
וכל בני יתקהלו בעירי
גם בני הנביא גם ילדי השכינה
יקימו שילוב עם דגל אחד
סייף מ'עקוף (Saif m'akoof) ומגן יניחו עליו
שמש וירח, ליום ולליל
הארץ תהיה אז קדושה וברה
מן הים התיכון עד למכה הרחוקה,
שכון ישכנו ברעות ואחווה
ילדי השכינה ובניך.

ואם בדברי לא תבחר הנביא
ודרך שונה תעדיף
רצון חופשי הן נתתי לכול
בחר לך כל נתיב.
אך לילדי השכינה תינתן הברירה
(כי סיימו הגלגול) לא לרדת יותר
עמי ישב עם סגולה בגן עדן
או אתן לו כוכב אחר!
אשבץ בהם השחקים כעטרת
בין שביליי דבש וחלב
ואתם כרצונכם תשבו במדבר
כי עוד רבה לכם הדרך.

חלק ב' - כוכב היהודים
ארבעה המינים שם צומחים
וזאב עם כבש דר
יהודים מתים שם בריאים
ולא אוכלים בשר.
ושבע שמשות בשמים
בכל יום שמש אחרת
ובלילה שמי חלבים
זוהרים ורוח נושבת.
הגופות נשמרים בקרקע
לא תיגע בם תולעת או שרץ
ואין גלגול נשמות
ושנאת חינם לא קיימת
בנהרות פזורים יהלומים
ועלי העצים מזהב
בעלי החיים מדברים
והיצר כלוא בסורג,
וכל נשמה שבגוף
את נפשה התאומה פוגשת
בן זוגה היעוד מקדמת דנא
ולגלגולים איננה נצרכת.
יושבים ולומדים שם תורה
גברים ונשים בצוותא
באותיות הקודש חוזים
זוהרות ופורחות כיונים
וגם מלאכים יבקרו שם
ויש ביניהם מקנאים
(כמו השטן שקינא באיוב)
על תפארת כוכב היהודים!
וכנפי השכינה לרוחב רקיע
לבושה מחלצות  והדר
מסוככת ברוך על בניה
על כוכב חמדה ויקר