שירה שנאה את המוזיקה שהמערכת בעבודה שלה ניגנה. תשע שעות ביום
על הרגליים, אותה תחנה, אותם שירים. וויטני יוסטון ואז בילי
ג'ואל עם 'איש הפסנתר'. היא אהבה את השיר הזה עד שהיא שמעה
אותו בפעם האלף ואחד. מריה קארי, להקות גברברים שמעולם לא למדו
לנגן או להלחין. עוד סופגנייה לאישה שממש לא צריכה אותה.
בחודש השמיני שלה במאפייה דברים התחילו להיסדק בפנים.
היה יותר ויותר קשה לחייך ללקוחות, כבר לא היה לה אכפת. כשהיא
התחילה לעבוד שם היה אכפת לה. היה מאוד אכפת לה שהמנקה עוטף את
העוגיות בלי כפפות. או שמקקים הסתובבו בין המגשים מתחת לאורות
הניאון.
בימים אלה היא כבר לא טרחה להסתכל.
מדי פעם היא ביקשה להחליף את התחנה אך ללא מענה. הלקוחות
התחלפו, רק הצוות נשאר במקום. עם אותה חולצה דהויה בצבע בורדו
וכובע מצחייה שחור. היא כבר לא טרחה להתאפר יותר. היא הייתה
קמה בשתיים, הולכת לעבוד בשלוש, חוזרת בחצות וישנה עד שתיים.
השירים מסתננים אט אל תוך המוח. יום אחד היא ידעה את כל המילים
ל- 'hero' של מריה קארי. זה היה היום בו היא לקחה מסרגה ודחפה
אותה עמוק אל תוך האוזן. כאב נוראי, לרגע כל העולם צרח. ואז
הוא נדם. כולו.
למעשה, היא התעלפה בתוך שלולית של דם. השותף שלה מצא אותה ולקח
אותה לבית החולים. יום אחד היא תזכור אותו בחיבה על כך.
טיפולים מורכבים, סריקת מוח, טיפול פסיכיאטרי. ואמא שלה עם ה-
'למה, למה, למה? את היית כל כך יפה'. היא לא הרגישה מכוערת,
היא הרגישה שלווה.
כעבור כמה חודשים היא שוחררה מבית החולים. היא לא חזרה
למאפייה, לא היו הרבה עבודות שיכלו להעסיק אותה.
עם הזמן היא למדה את שפת הסימנים, והחלה לעבוד במוסד לחירשים.
היא לא יכלה לדמיין איזו מוזיקה משמיעים שם, אבל זה מה שגרם לה
לחייך כל יום בדרך לעבודה.
היא פגשה את בן.
בן החליט לפני שלוש שנים לבקר את אחד מהאתרים האלה שבודקים בהם
פצצות אטומיות, ולהוריד את האוזניות ברגע האחרון.
הוא טען שמילים כבר מזמן איבדו את כל המשמעות, ואנשים איבדו כל
כיוון. בשקט הלבן של הקיום שלהם שום דבר לא היה נורא מדי. לא
היו אמבולנסים, צעקות, יריות, פצצות. שעונים הפסיקו לתקתק,
והזמן עצר.
הוא ביקש את ידה כעבור ארבעה חודשים. הוא אמר שכשאי אפשר לשמוע
ביקורת הרבה יותר קל להחליט את ההחלטות החשובות באמת. היא לא
ידעה אם היא צרחה מאושר. כעבור שבוע הם היו נשואים.
לחג המולד הוא קנה לה דיסק אוסף של מריה קארי. היא צחקה ונישקה
אותו. ולרגע היה שקט בכל העולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.