עשרה לשמונה. היא שוב יצאה מהבית באיחור. עכשיו היא תצטרך לקצר
דרך של רבע שעה הליכה מהירה לעשר דקות כדי להגיע בזמן, והמורה
לפיזיקה הוא לא מאלה שמותר לאחר לשיעוריהם, אפילו לא בדקה או
שתיים. 'דרך מצוינת להתחיל את היום', חשבה לעצמה, 'בלהזיע'.

"יש מספר דרכים להפיק חשמל כיום. הכי זול להשתמש בתחנות
המבוססות על מים. עושים סכר מלאכותי גדול וכיום ישנם סכרים עד
200 מטר...". מוזר שלא חשבה ברגע שהתעוררה על הסיפור שהחלה
לכתוב אתמול. היא לא אהבה את מה שיצא ממנו. הוא לא היה נכון,
הוא לא הכיל את האמיתות שרצתה להעביר לדף חלק. כבר הרבה זמן
ידעה שהפסיכולוגיה אינה רק קובץ שטויות, ושאף ייתכן כי מספר
תיאוריות בה נכונות לגביה. מקרים בעבר משאירים חותמם בנפש
האדם. הוא ימשיך לפעול על פיהם ולא להבין זאת.

"תחנות גרעיניות הן גם זולות. בניית המבנה אמנם דורשת הוצאה
כספית לא פעוטה אבל אחר כך כמעט כלום. כמובן שזה מסוכן כגון
אסון צ'רנוביל ב-1986. הרבה אנשים נהרגו, עד היום נורא שם.
מזעזע לראות..." היא הייתה בכיתה ג' כשמצאה לה חברה טובה באמת.
הן היו נפגשות כמעט כל יום, מדברות על הכל וגם משתפות אחת את
השנייה בדברים שלא אומרים לכל אחד. האחת הייתה שם בשביל האחרת.
היא באה לחברתה כל יום כדי להיות איתה בתקופת האבל כאשר אביה
נפטר, אך לאחר מספר חודשים המצב ביניהן השתנה. חברתה החלה
להתייחס אליה כאל סמרטוט. הייתה נחמדה בשעת הצורך והפנתה גבה
אליה בשאר הזמן. היא החלה לשמוע לחשושים על דברים אותם ידעה רק
חברתה. הן הפסיקו לדבר ולא השלימו עוד לעולם. מבחינתה לא ניתן
היה לחזור אחורנית ולתקן את המצב. הפגיעה בה הייתה קשה, וחמורה
מזו הייתה האכזבה.

"הזרם מבחינה היסטורית הולך מפלוס למינוס אבל במתכות זה לא
נכון. האלקטרונים החופשיים נעים הפוך. אבל מבחינה היסטורית
הולכים עם קביעת מדענים חלוצים בתחום שקבעו שזרם חשמלי זורם
מפלוס למינוס בקביעות". היא נתנה לזה לקרות שוב. אוך, תמימה
שכמותה. כמה פעמים היא תצטרך להיפגע כדי ללמוד להגן על עצמה.
פעמיים. היא פגשה אותה בחטיבה, כשזכרונות היסודי הושמו
מאחוריה, או כך לפחות היא חשבה. לאט לאט היא נתנה לחדשה
הזדמנות להתקרב אליה. היא נתנה לעצמה להיפתח, נתנה לעצמה
להאמין בחברתה. פתיה שכמותה, הכל באשמתה. החברה לא ראתה פסול
בחשיפתה מפעם לפעם לאחרים, ולפני המעבר לתיכון ניתקה עמה קשר.

"זרם שזורם דרך מוליך נמצא ביחס ישר למתח על המוליך וביחס הפוך
להתנגדות המוליך". ביחס ישר לכשלונות החברות הטובות שלה היא
סגרה עצמה ולא נתנה לאף אחד להתקרב יותר מדי. גם לא לחבר
הראשון שלה. המסכן לא ידע מה מתרחש בקרבה, לא הבין אותה. היא
לא נתנה לו. כשנפרדה ממנו בתואנה שמלכתחילה הייתה זו טעות מצדה
לצאת עמו, הוא רק אמר שהיא נורא מרוחקת. לפחות דבר אחד הוא ידע
לזהות נכונה. היא ידעה להסתדר עם המצב הקיים. בתיכון יצרה
סביבה מעגל אנשים חדש שבו היה לה נוח. כולם חיבבו אותה, אך לא
לחצו עליה להיפתח אליהם לחלוטין. בכך עזרו לה לשמור אמונים
להבטחה אילמת שלא תרשה לעצמה להיפגע מקירבה.

"התנגדות אינה תלויה במתח או בזרם אלא להפך: המתח והזרם הם
שתלויים בהתנגדות". והנה הוא יושב. שורה לפניה, בצידה השני של
המעבדה. מדי פעם הוא מסתובב אחורנית ונדמה לה שהוא מביט אליה.
אולי היא הוזה, אולי מפתחת תקווה, אבל תמיד כשהוא מסתובב היא
רוצה בכל מאודה שיחייך, יחייך אליה.