ליל עכור מערפל,
ביהרת לי כקריסטל -
בעת הפכת הרהור אפל
לזך מאגל טל!
עוררת תמורות צלולות בי,
וגם עיקול שפתיים.
ביניהם טעמך נשפך,
זורם כשצף מים.
יופייך בשלל גווני החום,
צהוב וגם אדום,
גורם לי לבטל ככלום,
צרות מתמול שלשום.
כשאתמסר לניחוחך,
הלילה ככל לילה.
כל שינעם לי אברך,
בהיא אשר בי די לה.
כי בין גאות לשפל רם,
צלילים רבים אצלול,
על יזע, על דמעות ודם,
על קושי במשעול.
אך ברגעים של ליל קט,
תמיד תהיי לי האחת,
תמיד אוכל לדבוק בך, ותמיד תהיה לי את.

מילים רבות אשלח,
שירים רבים אשירה,
אך אהבה פשוטה לי לך,
אהובתי - הבירה.


גם לי יש חוש הומור, נו