מוזר לי עכשיו.
כולם שונים פתאום.
משהו מוזר קורה פה...
אולי זאת האהבה שעוזבת אותי?
אהבה הרי לא יכולה לעזוב...
זה לא הגיוני ולא קיים.
זה הכדור ההוא שלקחתי.
שהוא חסר צבע ומלא בצבע
והוא לא שחור ולא לבן.
הכדור האפור הזה של החיים.
זה כדור שחזק יותר מכל דבר אחר...
הוא מבלבל ומראה שהכל בסדר
ובשנייה שאחרי הכל הפוך.
ויש את גלגול העיניים
שכולם חושבים שהוא יעזור.
ואז יש סחרחורת ונופלים
ופתאום עולים ונתקעים
ויש בדרך המון דברים ואנשים
והכל מוזר
ואין משהו דומה לזה.
כי הכל שונה והכל שורף
ואז יש תחושת הקלה
והכל משתנה שוב
והאנשים שעוברים משתנים
כולם משנים צורות
כלום לא אותו דבר.
הירח שוב מתרחק
והשמש חוזרת ומסנוורת.
הכוכבים מפוזרים וחומקים ממני.
ואותו אני לעולם אוהב.
אי אפשר שאהבה עוזבת,
אין מושג שנקרא אושר חולף.
יש דברים שלא עוברים.
זאת דרך חיים.
כל אחד בולע את כדור החיים שלו...
כל חיים מסובכים ושונים
מעניינים ומשעממים.
ואני מרגישה שהחיים שלי משתנים
קצב מסחרר, מערבולת.
מתי כדור החיים יבהיר לי את השאלה?
השאלה של הלב.


18.10.2004