ירדנו במדרגות ושם ראינו אותו, צביקה עמד שם בפנים עצובות,
הרגל שלו הייתה קצת שבורה, וכמעט שלא ראו את הראש שלו מרוב
בושה.

החלטנו שאנחנו חייבים לעזור לו.
"היום בלילה", אמרתי. "היום בלילה נחטוף אותו וניקח אותו
למרפסת שלנו". אליה אמרה לי שניקח אותו הביתה כי הוא יכול
להשתלב יפה מאוד על הדשא בחצר שלי, אבל מיד הבנו שלא נוכל לקחת
אותו אתנו, כי לא יתנו לנו להכניס אותו לאוטובוס.
אבל החלטנו שבכל זאת חייבים לקחת אותו לאנשהו כי כאן הוא נורא
סובל. כולם צוחקים עליו, מקללים אותו, רוכבים עליו, מציירים לו
על הגב, בועטים בו, קופצים עליו, תולים עליו בגדים רטובים,
מניחים עליו אוכל, שופכים עליו את הדלי של הספונג'ה וכו'
וכו'.
טוב, היום בלילה, כשלא יהיה אף אחד, נבוא וניקח אותו.

01:00 - שנינו התייצבנו בזמן וכל אחד הביא אתו תיק עם כמה
דברים שיכולים לעזור לנו במבצע. קודם כל בדקנו אם הוא כבד,
ניסיתי להרים אותו בידיים חשופות אך ללא הצלחה.
הבנתי שיש לנו עסק עם צב כבד.
אליה מהרה להרגיע אותי ושלחה יד לכיוון התיק שלה.
אחרי חיטוט קצר הוציאה ממנו 4 קילו של חסה ירוקה וטריה.
התכוונתי לשאול איך החסה תעזור לנו עכשיו, אך בטרם שאלתי היא
הסבירה לי שהיא חשבה על זה שאולי הצב יהיה כבד אז היא החליטה
שכדאי שהצב יעשה דיאטה, ואם כבר דיאטה אז דיאטת חסה. 'רעיון
גאוני', חשבתי, נתתי לו לאכול את החסה אבל משום מה הוא לא נגע
בה, אפילו לא הסתכל לכיוונה.
אליה אמרה שזה אולי בגלל שהוא לא אמיתי והוא עשוי מחרסינה, אך
מיהרתי לשלול את דבריה.

אחרי קצת מחשבה עלה לי רעיון, המנורה שנדלקה לי מעל הראש כמעט
והסגירה אותנו אבל התחמקנו מזה. דחפתי יד לתיק והוצאתי ממנו
מנוף בגובה 32 מטר וטנדר 4 על 4, 70 כוח סוס, גיר משולב עם 6
הילוכים, חלונות חשמליים, מקום מרווח לרגליים גם מקדימה וגם
מאחורה, מגיע בשלושה צבעים לבחירתכם ועכשיו שימו לב, מבצע
היכרות: 25% הנחה למזמינים עד חצות. המחיר הכי זול בארץ, פשוט
לצלצל ולהזמין. לא יאומן, לא יאומן, לא יאומן.

אז הרמתי את הצב עם המנוף ישר לתוך הטנדר, והשארתי את המנוף שם
במקום הצב כדי שלא ישימו לב שמשהו חסר. נכנסנו לאוטו והתחלנו
להתרחק מהמקום. בדרך ראינו את כיפה אדומה תופסת טרמפים אז
לקחנו אותה אתנו. לא סיפרנו לה על צביקה, זה יהיה הסוד שלנו
לנצח.