ותמיד אמרנו, שבחתונה שלי,
תשבי מקדימה
לובשת את השמלה האדומה שלך
שכל כך אהבתי
בתסרוקת מהודרת, הישר מהמספרה
תמיד אמרנו שאני אשמור לך מקום של כבוד
בראש השולחן
ושכולם יראו אותך ויעריכו
יתנו את הכבוד, כי מגיע
תמיד צחקנו על העבר
שהיית מאכילה אותי בתור ילד קטן
והייתי מאזין בשקיקה לסיפורים שלך
וראית אותי גדל וצומח
והופך מפעוט - לעלם צעיר
אל מול עינייך
המיוסרות.
ואני חוזר הביתה, אחרי שנה,
ומגלה כך פתאום
שעזבת, החלטת שדי לך,
נגמר.
והכאב חלחל בי כאש בשדה קוצים
אך בחרתי לשתוק, ולא להוציא
וידעתי שהיום הזה יגיע
אבל בחרתי להתעלם
ובחתונה שלי, אף אחד לא ישב
בראש השולחן
המקום הזה שמור רק לך
רק לך
נכתב ברגע של געגוע |
