עמית גלילי / זוכר אותך אדומה |
שנעה בחתוליות אחרי טריקת דלת
כמו לשון אש מלחכת משקוף מקולף
מותירה אותנו. אדם ומשקוף.
מלמעלה שובלך ארגמן צובע אספלט
במשיחת אדמוניות רטובות.
ודמותך
משובצת פאייטים של גשם חוצה אלכסון
קוראת תיגר על חוקי החורף.
דקות מאוחר יותר
משנשטף זכרון דמדומייך
גם אמבולנס חולף מהבהב מזעיקני
לסף החלון, ללקט צלליות
הזויות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|